בתחילת הפרשה מסופר שפרעה קורא למילדות העבריות וגוזר

וישם עליהם שרי מיסים | כאשר יענו אותו

תנאי לבית כנסת זמני | רבי חייא – תורתו

בפרשה שלנו יש תופעה יחידה שאין כמוה בכל

כאשר משה יוצא לראשונה מארמון פרעה, לראות במה יוכל לעזור לאחיו הנאנקים תחת עול העבדות, הוא רואה לנגד עיניו שתי תקריות מצערות. הגאון רבי אליהו מאדאר זצ”ל (רבו של מושב איתן) בספרו “באר מים חיים” מאיר את אותן היתקלויות מזוית ראיה מיוחדת:

א. יונתן פולארד. ב. ”והוא יהיה פרא אדם“. ג. כל

יש בתיקון סופרים "איש מצליח" את ההפטרות הללו

עלון בית נאמן המדובר אינו מצוי אצלי. אבל

רמז מתוך – כל חגי ישראל בשמות הפרשיות

בזכות מה הרבה שומעים לקולו של הרמב”ם? |

בספרו “ברכת אליהו”, מעלה מרן הראש”ל הגאון רבי שלמה

סקופ- הדלפה מכתביו של מרן רה”י שליט”א על

מחילה על העיכוב בתשובה ולעיקר השאלה כפי הנלע"ד

מעלת תענית דיבור עם תהילים | בלעדי ה'תכנון

 הויכוח של הרמב”ם עם כל הרופאים הישמעלים |

יש להתיר את כל המזוזות, ויש להודיע לקונה

עיין בספר תפארת יוסף להרב זליכה זצ"ל (על

1. דברים אלו לא שייכים לאנשים פשוטים, רק

1. גם "נחמתא" זה שבח של הקדוש ברוך

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב

כאשר אשת פוטיפר מפתה את יוסף הצדיק, הוא נזעק ואומר: “ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים” (בראשית לט, ט). המלים “ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת”, ו”חטאתי לאלוקים”, הן בעצם אותה משמעות. מדוע כפל יוסף את דבריו?

היצר הרע רגיל להשפיע על האדם בהסברים ובתרוצים שונים, שבכל זאת עליו לעשות מעט השתדלות בענין כבודו ופרסומו. אך למעשה, הרדיפה אחר הכבוד לא רק שאינה מועילה, אלא משיגה את המטרה ההפוכה.

למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.

אך המצרים לא רק שלא הכירו טובה, אלא כפרו בטובה, כמו שנאמר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (לעיל א, ח). וצריך להבין שגם אם היה זה מלך חדש ממש, וכי באמת לא שמע על מלך בשם יוסף שהביא ברכה עצומה למצרים שנים מועטות קודם לכן? איך הוא מֵעֵז להתנכר ולהתאכזר כך לצאצאיו?

בספרו “נפש חיה”, מסביר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל